<h1>שאילתות פרשת צו שאילתא פ'</h1>
<h2>דף צז.</h2>
ברם צריך חמץ כי מערב בהיתרא שיעורו בכמה לשאר איסורין שבתורה מדמינן ליה דלא אסיר במשהו או דילמא לטבל וליין נסך מדמינן ליה דהא חמיר איסורו דקאים עליה בבל יראה ובל ימצא אם תמצא לומר במינו כגון שאור חטים שנפל לתוך עיסת חטים כטבל ויין נסך דמי ואסור במשהו שלא במינו מאי מי אחמרו ביה רבנן טפי מיין נסך וטבל דהא אסור בבל יראה ובל ימצא אי לא אם תימצא לומר בזמנו הואיל וקאים עליה בבל יראה ובל ימצא אחמרו ביה רבנן לאחר זמנו מאי בעיניה לא תיבעי לך דאפילו לרבי שמעון דאמר חמץ בין לפני זמנו ובין לאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום מיסר אסיר דתנן [פסחים כ"ח.] חמץ של עו"ג שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ואוקמינן מתניתין [שם כ"ט.] כרבי שמעון וקתני ושל ישראל אסור אפילו בהנאה הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת מאי כיון דאסיר ליה אפילו לרבי שמעון אפילו בהנאה אלמא משוה ליה כתוך זמנו אפילו על ידי תערובת לא אם תמצא לומר במשהו בנותן טעם מאי מפלג פליגו בה רב ושמואל ורבי יוחנן [שם:] דרב אמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור לאחר זמנו במינו אסור ושלא במינו מותר ושמואל אמר חמץ בזמנו במינו אסור במשהו ולא גזר שלא במינו אטו מינו לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר ורבי יוחנן אמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור בנותן טעם לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר הילכתא מאי ת"ש [שם ל':] דאמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור ולא יהיב ביה שיעורא למימרא דבמשהו כרב שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר ואף על גב דאיכא בנותן טעם כרבי יוחנן דאמר חמץ בזמנו במינו אסור שלא במינו בנותן טעם שלא בזמנו בין במינו ובין שלא במינו מותר אע"ג דאיכא בנותן טעם וכן הילכתא.
שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל חמירא ביומא דפסחא ומאן דאכיל ליה קאי בכרת שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וכי היכי דאסיר באכילה אסיר בהנאה [פסחים כ"א:] דאמר חזקיה מניין לחמץ בפסח דאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה ואפילו איערוב נמי כחצי זית ממצה וכחצי זית חמץ מצטרפין וקאים עליה בלאו כגון כותח הבבלי ושכר המדי דכתיב כי כל אוכל מחמצת לאיתויי עירובו ואפילו [מ"ג.] לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר דלא דרשי כל לא קאי עליה בלאו אבל איסורא איכא דהא כל איסורין שבתורה מדרבנן מיסר אסירין דתני' [זבחים צ"ו: חולין צ"ז.] קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם והני מילי מין בשאינו מינו אבל מין במינו דליכא למיקם אטעמא בששים [זבחים ע"ט. חולין צ"ז.] דאמר רבא אמור רבנן בששים ואמור רבנן בנותן טעם ואמור רבנן בקפילא וביין נסך אחמרו רבנן טפי מן כל איסורין שבתורה דתניא [ע"ז ע"ג:] כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך שבמינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם יין נסך משום חומרא דע"ג טבל כהיתרו כך איסורו.
